את יודעת מה? את צודקת

זה סיפור מפעם. מגלקסיה רחוקה רחוקה. דמיינו זמן עתיק : סלולרים יש למתי מעט, שעובדים במקום עבודה שיכול לממן

הציפור האחרונה

שמוליק החליט שיתחתן עם החיילת הראשונה שתצא משער הבסיס. הוא לא צריך לעשות חשבון לאף אחד. לא צריך להסביר כל החלטה בחיים, מופרעת ככל שהיא נשמעת

גינת בלפור, ליד הגנון של אתקה

ישבנו שלושה לארוחת בוקר בשמש אמצע אוקטובר, על פלטות אלומיניום גדולות בחצר של תע"ש. עוד מעט נהפוך אותן, במעגלה הענקית, למיכלי דלק נתיקים

בסך הכל עצרתי לכוס קפה

בצומת נתניה דרום נזכרתי ששכחתי לקחת את הלאפטופ. כל כך הרבה פעמים בחודשים האחרונים התכוננתי לטלפון הזה. עשיתי רשימת דברים לקחת

טיפשה

הרגעים הבלתי מתוכננים האלה. המקריות הזאת. דרור רצה לראות סרט לפני השינה. לרוב הוא רוצה סיפור. אותו סיפור שוב ושוב. שבועות יכולים לעבור בלי שאני אראה חדשות בטלוויזיה בגלל שעת הסיפור שלו. והוא רוצה רק אימא. מיכה יודע מראש מה תהיה התשובה, ולמרות זאת הוא מציע להקריא רק כדי לבוא ולהגיד שהילד שוב רוצה רק אימא, ולהימרח על הספה למהדורת החדשות. לא היום. היום דרור רצה לראות שוב את "צעצוע של סיפור". אחרת בחיים לא הייתי פותחת את הטלוויזיה בחדר שלו. היא היתה מכוונת לערוץ המדע. הוא כנראה שיחק עם השלט אחרי הצהרים. הכנסתי את הדיסק למכשיר ורציתי ללחוץ על play כשהופיעו פנים מוכרים על המסך. בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה הוא. בכל זאת, עברו חמש עשרה שנים מאז, ואנשים משתנים. זאת היתה תוכנית בנושא זכויות החולה, או משה

© 2018 כל הזכויות שמורות לאלדד אילני.