זו היתה חרא של תקופה. חשבנו שההידרדרות תיפסק מתישהו, אבל היא לא. שנים של תקווה גדולה התחלפו בשנים של ייאוש הולך ומעמיק

אחד הדברים החביבים בבלוג הזה הוא לראות מאיפה מגיעות הכניסות לקרוא את הסיפורים (ובואו נעזוב את הכניסות מישראל). אז נכון שהשיא מגיע משני מקומו

ממש לפני שהגיע לתחנת האוטובוס, יואב נזכר שהוא שכח את הכרטיסיה בבית, בחדר שלו על השולחן. אימא הכריחה אותו להחליף בגדים כי היא התעצבנה שהוא שו

הרבה פעמים ילדים (גם מבוגרים, אבל פחות) שואלים אותי איך נולד סיפור.אז לגבי הספרים –ספר נולד מדם, יזע ודמעות. הרבה עבודה שמתחילה ביצירה, ממשי

"מה אני עושה כאן? אין לי מושג מה אני עושה כאן".טוב, פעם אחת מספיקה. לא צריך לשאול פעמיים

ב-16 השנים האחרונות, מאז התפרסם הסיפור הקצר "קח אותם", אני כותב סיפורים קצרים למבוגרים. באותן שנים, במקביל, דווקא הספר "הסיפור המושלם", שכתבתי ליובל בני, הוא שפורסם והוביל לסידרה ולעוד ספר לבני נוער. אז מכירים אותי כסופר ילדים. אני זוכר לטובה במיוחד את הבוס, נשמור על האנונימיות, בלי שמות, שהיה נוהג להפתיע באמצע ישיבה עם אנשים מחוץ לארגון במשפט "אתם יודעים שאלדד, חוץ מתפקידו כמנהל XXX, הוא גם סופר...?" ואז היה עוצר לפאוזה רבת משמעות, כדי לתת לאורחים הנדהמים לעכל את גודל המעמד

משרד החוץ ביקשו, לפני השליחות לארה"ב, לשנות את שם המשפחה למשהו יותר ייצוגי, והם החליטו, יחד, שגל הוא תחליף עברי ראוי. שילוב של פתיחת הג

להלן אחת הודאה : אני איש תוכנה כבר 35 שנים. אוהבים אותך, אלדד. יופי, אז אחרי שהורדתי את הנושא הזה מהלב, כמה הירהורים על ההבדל בין Pull ל-Push, ומה הקשר בין החיים שלי בעבודה הרגילה לבין חיי האלטרנטיביים בבלוג הזה. אז זה הולך ככה : בתקופה האחרונה אנחנו מריצים פרוייקט תוכנה גדול שמשנה לחלוטין את אופן העבודה של הארגון. לא אשעמם אתכם בפרטים, אבל השינוי המהותי הוא במעבר מעבודה במיילים בלבד לעבודה מסודרת, דרך אתר משותף. הכל יהיה מתועד, הכל יהיה מסודר, ואיזה יופי לנו. אממ-ה מה? יש בע

אני נכנס למעלית בבוקר עם איתי, בדרך לגן. במעלית עומד השכן מקומה שבע עם בנו. מסוג השכנים של "שלום שלום" במעלית או ניד ראש ליד תיבות

שמו של הסיפור השבועי שיתפרסם מחר, יום שישי, הוא "שישה ימים, חמישה גולים וטרגדיה אחת". הטריגר לכתיבת הסיפור כתוב בתחילת הסיפור והוא