הטריגרים לסיפור של מחר הם שניים, אך הם אישיים מכדי לדבר עליהם בפורמט הזה. שניהם נוגעים לשנה האחרונה של חייו של כל אחד מהורי. הדבר שמאחד את שניהם הוא החיטוט בעבר והניסיון לפתור לעצמך את עברך. הרצון לעזוב את העולם הזה עם הבנה והשלמה עם מה שקרה לך או מה שעשית לאחרים. בשורה התחתונה שני הורי עזבו את העולם הזה עם חשבונות לא סגורים עם אירועים מעברם בנושאים הקשורים לקשר בינם הקרובים להם. והעניין הזה טרד וטורד את מנוחתי. האם גם אני אהיה כזה? הרי גם אני מוצא את עצמי חושב על דברים שקרו
את הרגעים בהם נולד הסיפור של מחר אני זוכר בדיוק. יש לו שני מקורות. האירוע המיידי שהוביל לכתיבתו היה כשחזרתי בערב חורפי מיום הורים בבי"ס תיכון חדש בצפון תל אביב, בו למדו שני בני (נדמה לי שזה היה יום ההורים של יובל, אבל אני לא בטוח. אולי של עודד. לך תזכור. למי שירצה, בפרטי לגמרי, אני אספר מה היה שם, ביום ההורים האחרון, בכיתה י"ב, של עודד. מה אני אמרתי אחרי שכל ההורים שבחו בלי סוף את ילדיהם). באותו זמן נבנתה השכונה החדשה בעברה השני של דרך חיפה/נמיר, ששמה הוא, למיטב הבנתי, שכונת