את קובי רובינשטיין היכרתי כשכבר היה כבד מכדי שאאמין לסיפורים שלו על הצבא. איך יכול להיות שהאיש הגדול הזה, סמנכ"ל התפעול המגושם שלנו, שנראה סביר רק בחולצה שחורה גדולה, וגם זה רק בתנאי ששוליה מחוץ למכנסים, היה פעם רזה ושרירי? הרי אין אומלל ממנו בכל פעם שמגיעים אורחים מחו"ל לפגישות בהנהלה, והוא נאלץ לחנוט את עצמו בחליפה ועניבה. השתכנעתי רק כשהראה לי תמונה שלו מתקופת הצבא, עומד עם כמה חברה' על שפת הים בעתלית, כנפי צלילה משוננות מוצמדות בדרך פלא לחזותיהם השעירים החשופים. בהתחלה הי

טוב, אז אחרי השבועיים האחרונים, המעט כבדים, הפעם החלטתי ללכת על משהו קליל. יש לי כמה סיפורים קצרים קלילים כאלה – "עכבר קטן", &quot

הפגישה התנהלה טוב מהצפוי. היא לא חשבה שזה יהיה כל כך קל. היתה לה הרגשה שכל הערוצים, שנאטמו לגמרי בחודשים האחרונים, נפתחו

לא מזמן ראיתי סרט צרפתי מעולה ששמו "משמורת".כמה משפטים על ספוילרים לפני שאני ממשיך. יש לי לא מעט ויכוחים בעניין עם אנשים לא מעטים

הדרך הביתה היתה ארוכה. כבר ארבעה שבועות מיכה לא היה בבית, וגם היציאה הזאת הסתדרה רק ברגע האחרון. פלוגה בית קיבלה ריתוק על הפקרת נשק, ולפלוגה

הסיפור הזה נכתב במהלך קורס כתיבה יוצרת שלקחתי לפני משהו כמו 14 שנים. כיום אני לא זוכר אם הוא תוצאה של מטלה, ואם היתה מה היתה המטלה, או שזה ס

זה לא חדש אצלי, העניין עם הסימנים המעידים. אני רגיל לאתר ולמספר אותם. ככל שהם מצטברים, אני נעשה פחות רגוע

הסיפור של מחר הוא סיפור אמיתי לגמרי. קרה, בדיוק כמו שהוא כתוב. פלוס מינוס