רשמים אישיים

הישארו בעניינים.

הצטרפו לרשימת התפוצה.

שכר סופרים

היה לי בוקר מטורף

שיעור היסטוריה

זה טור פרידה

טוב, לכל דבר טוב יש סוף. אז מחר יתפרסם הסיפור האחרון שבאמתחתי. נכון – יש עוד כמה

הסיפור הלפני אחרון

למיטב זכרוני, כשאני עובר על 54 הסיפורים שפרסמתי עד כה, כתבתי על נושאים שונים ומשונים ו(רק) שלושה סיפורים על מוות. ישנו הסיפור על מותו של אית

איך זה להיות חרא בנאדם

יש לומר את האמת – התלבטתי לא מעט לפני שהחלטתי לפרסם את הסיפור של מחר. כל פעם הסתכלתי עליו, חשבתי קצת, חששתי יותר ודחיתי את פרסומו. ולא, עדינ

על בחירות שעושים בחיים

השנה האחרונה היתה ממכרת במידה מסוימת. זאתומרת – לקום כל יום שישי בבוקר, לזכור לפרסם את הסיפור שערכתי ששבוע הקודם, להפעיל את goo.gl כדי ש,כפי

איך אורי זוהר ודיוויד פינצ'ר השפיעו על הסיפור של מחר

יש לי כמה סיפורים שהם לא כל כך סיפוריים. יותר סוג של הרהור טיפה ממושך. מן אטיוד שכזה

על פגישות בבית קפה (זוכרים את הפיטורין של ג'רי מקוויר?)

פעם ישבתי בבית קפה וחיכיתי למישהו. לא זוכר למי, וזה גם לא חשוב בהקשר למה שאני הולך לספר. אמא שלי היתה מעצבנת אותי לחלוטין כשסיפרה סיפורים

על פנטסיות ואגסים בשלים

מקורו של הסיפור של מחר בשכנה אגדית שראיתי לפני המון שנים במעלית בבית של קרובי משפחה שגרו בחולון. הייתי סטודנט. שנה שניה נדמה לי

קרל אובה יותר גרוע. הרבה יותר גרוע.

הסיפור של השבוע, שלא כמו הסיפורים בני העשר-שש עשרה שנים אותם אני משפץ לטובת הבלוג, הוא כמעט האחרון מבין הסיפורים שכתבתי. הוא נכתב איפה שהוא

על תוספות מיותרות לסיפורים

טוב, אז אחרי השבועיים האחרונים, המעט כבדים, הפעם החלטתי ללכת על משהו קליל. יש לי כמה סיפורים קצרים קלילים כאלה – "עכבר קטן", &quot

כמה מילים על ספוילרים והסיפור של מחר

לא מזמן ראיתי סרט צרפתי מעולה ששמו "משמורת".כמה משפטים על ספוילרים לפני שאני ממשיך. יש לי לא מעט ויכוחים בעניין עם אנשים לא מעטים