• eldadilani

את הסיפור של מחר נא לקרוא עד המילה האחרונה

קראתי כמה וכמה ראיונות עם סופרים על הכתיבה. יש אמירה שחוזרת בהרבה מאותם ראיונות. שילוב של שתי אמירות ליתר דיוק : סופרים הם שקרנים מדופלמים היא הקביעה הראשונה, וכל מה שכותב סופר הוא שוב ושוב הסיפור של חייו עצמו היא השניה. אז רק קצר לגבי השקרנות הפתולוגית – אין ספק שזאת אמת. לא בחיים עצמם, חברים יקרים. אני מדבר על הכתיבה. אין דרך אחרת להסביר את היכולת ליצור אמינות והזדהות של הקורא בלי יכולת להמציא התרחשויות אמינות. אבל הפעם אני רוצה לדבר יותר על האמירה השניה.

אז מבחינתי – יש כמה דברים מפחידים בכתיבה. חשיפה לביקורת שלילית למשל. אני כל פעם נותן כדוגמא את הילד ההוא, שעמד עם אימא שלו מולי, בדוכן של כנרת בשבוע הספר, ואימו הציעה לו לקנות את הספרים היפים האלה שלי. הזאטוט עיווה אפו ואמר "קראתי את הספר הראשון. משעמם". לא קל. חשיפה להתעלמות, אגב, היא אפילו קשה יותר מהביקורת השלילית. אבל אולי המפחיד מכל היא החשיפה האישית הכרוכה בכתיבה. לא שהקורא אמור לחשוב שהסיפור שאתה מספר הוא האמת לאמיתה. ממש לא. אפילו להיפך. הקורא אמור לשמוח שאלנה פרנטה האמיתית כנראה תושבת רומא שלא גרה מעולם בנפולי. איזה כיף לדעת שקרל מאי אף פעם לא היה בארצות הברית. ובטוח שיש עוד דוגמאות.

אני יודע, ויכול להעיד על עצמי, שכמעט בכל סיפור שכתבתי יש משהו מחיי. יש שסיפור מתחיל מפרט זעיר. ישנו סיפור שלם שהתחיל מילד/נער (לא ראיתי, היה רחוק) שראיתי דרך חלון הולך הלוך ושוב, כחיה בכלוב, בתוך חדרו בדירה. לרוב הקרעים הם נקודתיים. שתי נשים שירדו בשביל בגינה ברמת אביב. האחת מלאה ואטית, השניה זקנה עם מקל. חיים שלמים בניתי לשתיים האלה ממרחק של 30 מטר. ולרוב זה ככה : אירוע מפה ואירוע משם, שרק אני יכול לזהות אותם, וחיברתי זה לזה בדבק עדין או גס. אבל לפעמים יש חתיכות של ממש, שמי שמכיר אותי, אפילו מעט, יכול בקלות לקשר אותן אלי. והסיפור של מחר הוא אחד כזה. זאת אומרת – יותר מדי אנשים מכירים את הרקע המשפחתי שלי מכדי לחשוב שהמצאתי הכל. יש בו לא מעט פרטים שמי שלא נחשף לאורח החיים הזה לא יכול היה להמציא. ולכן מהסיפור של מחר אני די חושש.

אבל, וזאת מטרת הקטע הזה – אנא, קראו אותו עד לסופו. לא סתם הוספתי את המשפט הראשון – שהסיפור הזה הוא סיפור אהבה. הסיפור הוא אמנם על אירוע דמיוני לגמרי, אבל ריבוי הפרטים האמינים בו מתעתע. והסוף חשוב עד בלי די. חשוב מאד להבין שחשבונות וריבים, מרים ככל שיהיו, יושבים פעמים רבות על מצע עמוק של אהבה.

אז, בזהירות מחר. אל תשכחו – לקרוא עד הסוף את סיפור האהבה הזה.

Recent Posts

See All

הסיפור הלפני אחרון

למיטב זכרוני, כשאני עובר על 54 הסיפורים שפרסמתי עד כה, כתבתי על נושאים שונים ומשונים ו(רק) שלושה סיפורים על מוות. ישנו הסיפור על מותו של אית

איך זה להיות חרא בנאדם

יש לומר את האמת – התלבטתי לא מעט לפני שהחלטתי לפרסם את הסיפור של מחר. כל פעם הסתכלתי עליו, חשבתי קצת, חששתי יותר ודחיתי את פרסומו. ולא, עדינ

© 2018 כל הזכויות שמורות לאלדד אילני.